ספרי הבלשים שכל חוקר חייב לקרוא!

פורסם על ידי admin
אוק' 25 2010

עולם הספרות הבלשית יכול להתגלות כתעלומה בלשית לכשעצמה - האם הוא השפיע על התפתחות תחום החקירות הפרטיות או שמא להפך? בכל מקרה, ניתן ללמוד רבות על חקירה מתוך הספרות.

בעוד שסופרים קאנוניים קבועים נחשבים לממציאי הסוגה, מתגלה כי לכל אחד מהם יש את ה"שרלוק הולמס" שלו: אדגר אלן פו הושפע מאי.טי הופמן, אמיל גבוריו הושפע מפרנסואה וידוק, ארתור קונאן דויל שהושפע מפו וגבוריו גם יחד, ויקטור הוגו ואונורה דה בלזק שהושפעו מגבוריו גם כן, ואגאתה כריסטי ווילקי קולינס שהשפיעו שניהם ביצירותיהם החלוציות על הספרות הבלשית של המאה העשרים וייצוגיה בקולנוע ובכלל.

הסוגה הבלשית עתיקה וייתכן שתחילתה באימוץ שיטות חקירה מדעיות, בלתי מתפשרות, אינטואיטיביות, אסוציאטיביות ורפלקטיביות גם יחד.

המשותף לבלשים אלמותיים רבים, ובהם אוגוסט דופין של אדגר אלן פו ושרלוק הולמס של קונאן דויל, הוא דרך חקירתם החמורה המזכירה את אדיקותם של הפילוסופים מתקופת ההשכלה.

דרכם היא לשלב בין אינטואיציה, ידע מוקדם, היסקים לוגיים, הצלבת העובדות, חשיבה סיבתית, כשהמטרה העומדת לנגד עינם היא בראש ובראשונה גילוי האמת אל מול המחדל החברתי - לרוב אזלת ידה של המשטרה המקומית.

דרך זו היא אולי ביטוי דרכו של האדם החושב במסעו העל-זמני אחר האמת שהיא מעבר לפסיקות החברתיות.

יש שמוצאים את תחילתה של הספרות הבלשית אף ביצירות עתיקות כשל סופוקלס - אולי אדיפוס התר את הארץ בחפשו אחר אמו ואת התעלומה של רצח אביו, אולי הוא הבלש הראשון שיש לחפשו בספרות המערבית ובכלל?

עם תחילתה של המאה העשרים היה זה פרויד שהצביע על כך כי סודות אנושיים הם בלתי אפשריים להסתרה ולכן כל אדם אינטליגנטי ובעל כישורים יכול לגלותם, מהסיבה הפשוטה שמה שאיננו מסגירים במוצא פינו אנו מסגירים בהתנהלות גופנו.

אולי אם כן הבלשים הראשונים הם הפילוסופים, המשוררים והמחזאים?

אמיל גבוריו (1832 - 1873) שנחשב אבי הספרות הבלשית בשפה הצרפתית, מי שהמציא את הבלש לקוק (1869) הושפע למעשה מדמותו האמיתית של פושע-לשעבר מתוחכם, פראנסואה וידוק, שהיה לימים ראשה של הסוכנות הראשונה לבלשות ונחשב כיום לאבי הקרימינולוגיה המודרנית, המשטרה הצרפתית המודרנית וגם חוקר פרטי ראשון מסוגו.

וידוק, הפושע שהיה לקרימינולוג, השפיע גם על יצירותיהם של ויקטור הוגו ואונורה דה בלזק, וגבוריו, שיצר את מסייה לקוק בצלמו, נחשב למפתח תכונות בסיס של בלשים בספרות המודרנית, בעיצובו את לקוק כאשף התחפושות והתעסקותו בצורה מדוקדקת בפרטי חקירת זירות פשע.

וילקי קולינס (1824 - 1889) נחשב על פי רבים לאבי הספרות הבלשית בשפה האנגלית, כאשר ספריו "האשה בלבן" ו-"אבן הירח" (1868) הם המוכרים והמוערכים ביות.

אבן הירח אף נחשב לספר שכולל רעיונות בסיסיים שעיצבו את תפיסת סוגת הבלשות המודרנית, בהם עיצוב דמותו של חוקר מהולל ומיומן, רקע של חקירה משטרתית לקויה, נוסח התשאול הבלשי, קיומם של חשודי-שווא רבים, החשוד "הבלתי סביר", בנייה-מחדש של הפשע, מפנה חד בסיום העלילה ועוד.

ואולם את הבכורה נטל לעצמו בזכות ולא בחסד, אדגר אלן פו (1809 - 1849) שנחשב גם הוא עד היום לממציאה של הסוגה הבלשית, עוד לפני שהכירו במקצוע הבלשות.

דמות הבלש המרכזי בסיפורים "הבית ברחוב מורג" (1841), "המקרה המסתורי של מארי רוגט" (1843) ו-"המכתב הגנוב" (1844) הוא אוגוסט דופין, אשר נחשב לבלש הראשון בשפה האנגלית שהעמיד אופציה לחקירה שכלית מחמירה כנגד כל העובדות המוכחות לכאורה, או יותר נכון למול אזלת ידה של המשטרה אובדת העצות למול תעלומה ללא פתרון.

פו שילב בספריו הבלשיים אלמנטים חדים של רציונליות יחד עם אווירה מיסטית ולעיתים ייאוש מטאפיזי ממש, אך דמות דופין, כדמויותיהם של סופרי הבלשות האחרים, היא רודפת האמת, בעודה משלבת אינטואיציה, אבחנה דקה והסקה בהירה.

ארתור קונאן דויל (1859 - 1930) הודה בלב גלוי כי הוא הושפע ביצירתו הקאנונית מדמויותיהם של דופין (פו) ולקוק (גבוריו) גם יחד, אך את ההשפעה המרכזית לדמותו האלמותית של שרלוק הולמס שאב מחברו ד"ר ג'וזף בל שעבד עימו כמזכיר במרפאת אדינבורו.

הולמס הוצג לעולם הספרותי ב-1887 כמעין בלש פרטי מרצין וקומי גם יחד, הגוזר את מסקנותיו באופן דדוקטיבי גלוי - מסקנות רחבות מתצפיות בודדות.

חברו, עוזרו והביוגרף האישי שלו, ד"ר ג'ון ווטסון, הוא המהווה תיווך בין הקוראים לבין מהלך חשיבתו המדודה של הבלש.

הולמס הוא חמור בהשקפתו, שלפיה האמת חייבת להתגלות לחוקר מתוך מחקר תמציתי ומפוקס, תוך איסוף מידע מודיעיני בקונקרטיות התואמת לשיא גבולות שכלו של האדם הבחון את כל האפשרויות, שומה עליו לקבל את זו שנותרה אחרונה לאחר שכל חברותיה נפסלו, תהא בלתי סבירה לכאורה ככל שתהיה, היא זו שמכילה את האמת.

טראקבק לפוסט זה